איך מרדימים תינוק או 'סיפור השינה שלי' חלק א

פוסט הגיגים

טיפים ממוקדים  להרדמת תינוקות אפשר למצוא כאן: איך מרדימים תינוק - טיפים

שאלת האמהות העייפות: איך מרדימים תינוק? חלק א

כשנולדה ילדתי הבכורה עסקתי בשאלה זו ללא הפוגה. השתתפתי אז בפורום של אמהות וכמויות של מילים נשפכו על הנושא הזה. 

המון תשובות והמון דעות היו לאמהות שם באשר לשינה אצל תינוקות, כל אחת ודרכה, כל אחת ואמונותיה. 

ואני? אני ראיתי מה שרציתי לראות, קראתי את מה שרציתי לקרוא. היום אני יודעת את זה. בדיעבד. וזה הזיק לנו בסופו של דבר.

בזמנו היה נראה לי שחייבת להיות דרך שתינוק ירדם לבדו, בקלות, ולזמן ממושך,רצוי כל הלילה. פשוט חייבת להיות דרך!!! 

היו כמה משפטים בפורום ההוא וגם על ידי אמהות בסביבתי הקרובה שנאמרו כאכסיומות מוחלטות, ואני כנראה בחרתי להאמין דוקא להם. למרות שהיום אני יודעת שהיה טווח רחב יותר של דעות והיו אמהות שהאמינו בדברים שונים. אבל הזוית שלי היתה צרה, כיביתי את כל השאר וראיתי רק דברים מסויימים. (והיתה לי סיבה נסתרת מעיניי,מסתבר.. בהמשך אפרט)

דוגמאות לאכסיומות הללו:

תינוק חייב לדעת להרדם לבד

אסור להרגיל תינוק להרדם על הידים/בעגלה/בהנקה/עם מגע 

תינוק חייב ללמוד לישון במיטה שלו

תינוק מסוגל לישון לילה שלם או תינוק לא צריך להתעורר יותר מפעם-פעמיים בלילה (האכסיומות האלו תלויות גיל) 

מה שתרגילי את התינוק עכשו זה מה שישאר לו ויהיה קשה לשנות 

לא נורא אם יבכה קצת,ככה לומדים,זה לטובתו 

היתה הלוחשת לתינוקת שהועלתה על נס, היו גם עיצות לקחת יועצת שינה (למרות שאז זה היה ממש חדש ולא נפוץ)

אז ליועצת שינה לא הלכתי אבל את הלוחשת קראתי באדיקות 

וניסיתי. כמה ניסיתי. הרם-הורד. להרגיל למיטת תינוק. לנסות בהדרגה. חס וחלילה לא להרדים בהנקה (וזה קשה! בלתי אפשרי בכלל לתינוק קטן), מה שלא הייתי מוכנה לנסות זה להשאיר לבד לבכות. אז ניסיתי שיטות עדינות יותר, ושוב ניסיתי, וכעסתי על עצמי שלא מצליח, וחשבתי שבטח יש משהו שאני לא עושה נכון. והייתי לא מרוצה מהתפקוד שלי בכל מה שקשור לשינה של התינוקת שלי. 

הילד השני דוקא ישן בגיל אפס. בלי שום בעיה, ולא בהנקה דוקא. פשוט הייתי מניחה אותו במיטה והיה נרדם. קסם. עד גיל 4 חודשים (שמסתבר שזה גיל נפוץ לזה) ואז התחיל לקום יותר ולהתקשות להרדם. ושוב אכזבה שלי מחוסר הצלחה לגרום לילד לישון לבדו במיטה לתינוק. והיו תקופות של הרדמה בעגלה. 
וגם אז השתתפתי בפורום האמהות וגם אז קראתי מה שרציתי באופן סלקטיבי. אבל משהו התחיל קצת לסדוק את האמונות האכסיומתיות שלעיל. 

למה? קודם כל כי זה ילד שני. ילד שני תמיד הכל יותר קל,לא? חבל שאי אפשר להתחיל מילד שני (בעצם,שלישי עוד יותר טוב...) 

אבל כשאני מסתכלת עמוק יותר, אני רואה שבעצם הגעתי לשלב של השלמה מסויימת עם האמהות שלי, או יותר נכון, הגעתי ליכולת של ויתור מסויים על העצמאות שלי. מסתבר שעם הילדה הגדולה התעקשתי כל כך שחייבת להיות דרך שתישן לבד, כי פחדתי להיות משועבדת, כי בעצם רציתי את החיים הקודמים שלי חזרה, אלו העצמאיים שלא תלויים באף אחד ולא מחוייבים לאף אחד (כן, הנישואין לא גרמו לי להרגיש חסרת עצמאות. זה לא הורגש אצלי כהגבלה. ההורות כן.מאוד). 

לכן נלחמתי מלחמת חורמה בעניין של השינה,לכן הקשבתי רק לאמהות שאמרו שתינוק חייב לדעת לישון לבד במיטת תינוק, וסיננתי את האמהות האחרות אלו שאמרו שאצל כל ילד זה שונה ושיש ילדים שיותר קשה להם, ושילדים זקוקים למגע ולקרבה ושתמיד אפשר לשנות ולא חייבים להרגיל מגיל צעיר. פשוט היה בי פחד איום ונורא מזה שאני מאבדת את עצמי ואת עצמאותי ואת החופש שלי. ומבחינתי ילד שמצליח לישון לבד יאפשר לי ולו במעט את החופש שלי.  

עוד דבר שקרה עם הילד השני היה הנקה קלה יותר. וההצלחה שלי להניק בשכיבה. או, זה הפך את החיים להרבה יותר קלים ואת השינה להרבה יותר טובה. אז הוא מגיל צעיר ובלי יותר מדי אידיאולוגיות ישן איתי במיטה, פשוט כי כך היה לי קל יותר להניק וקל יותר לישון. 

אבל עדיין היה לי איפשהו בענן האידיאולוגי סביבי לא נוח. כי האכסיומות ההן עדיין היו חרוטות בי כאמת האמיתית עלי אדמות. ולהרגשתי גם סביבתי החזיקה בעמדות כאלה. אז גם על הילד הזה בשלב מאוחר יותר עשיתי נסיונות של חינוך לשינה במיטה לתינוק. (והוא כמו בומרנג,היה מגיע כמו שעון חזרה למיטה שלנו. גם הגדולה, אגב). וגמילה מהנקה בלילה, כי זה מה ש'נכון'. והרגשתי לא בנוח עם הילדים שבאים אליי למיטה, ולא בגלל חוסר הנוחות הפיזית שהיתה נסבלת וסבירה,אלא בגלל חוסר הנוחות האידיאולוגית וה"חינוכית" כביכול. כי כך "כולם" אומרים, וזה מה ש"צריך". 

הייתי צריכה להגיע לילדה השלישית כדי לזרוק את האכסיומות האלה לפח. ולהבין שהן הומצאו משום מקום. זאת אומרת,דור קודם נוקשה. ושאני לא מחוייבת לאמונות האלה והן לא שלי והן בטח לא אכסיומות אלא לגמרי טעונות הוכחה, ושהבטן שלי דוקא אומרת אחרת. 

האמת, שהילדה השלישית גם לא הותירה לי כל ברירה. כבר בבטן היא לא נתנה לי לישון,ההריון שלה לא היה קל, ומרגע שיצאה היא היתה לא נינוחה. פלטה המון ולא הסכימה שיניחו אותה אף לא לרגע.  את חופשת הלידה++ (הארכה רצינית) ביליתי עם מנשא צמוד צמוד והמון בגדים להחלפה (בגלל הפליטות). 

אבל הייתי רגועה ושמחה ומרוצה עם התינוקת שלי. היה לא קל, כי באמת אי אפשר היה להניח אותה ואי אפשר היה לעשות כלום בבית, רק עם מנשא. ובגלל הפליטות גם היתה זקוקה להיות במנח אנכי, ולכן המנשא עזר לה כל כך. אז הרדמתי במנשא, אפילו בעגלה לא יכולתי לשים אותה. ובלילה ישנה איתי במיטה צמודה צמודה אליי (משום מה בלילה היא לא פלטה).

והייתי מרוצה שאני נותנת לתינוקת שלי מה שהיא צריכה, כי היה לי ברור שהיא צריכה להיות בידים וזה מה שהיא זקוקה לו.  והיה לי ברור שהיא זקוקה למגע צמוד, ופשוט נתתי לה את זה. ככה הרגשתי שנכון, כבר לא הרגשתי מחוייבת לכל האמונות שליוו אותי בעבר, הייתי מחוייבת למה שנראה לי נכון והגיוני. פשוט הקשבתי לה ולעצמי והלכתי עם זה. ובאותו זמן כבר הסכמתי להחשף לדעות אחרות לגבי שנת תינוקות. דעות של אמהות שדוקא תמכו במגע ובנשיאה ובהנקה מרובה, ובהרדמה בכל דרך שמתאימה לאם ולתינוק. והבנתי שאף אחד לא במקומי ואני עושה מה שהכי נוח לי, ובשלב ההוא היה לי הכי נוח לשאת במנשא, להרדים במנשא, ולישון איתה צמוד. והיה לי טוב ורגוע בפנים.

ולגבי ה'להרגיל' תינוק להיות בידים. התינוקת הזו גדלה קצת ומרגע שהתחילה לזחול ואחרי כן ללכת כבר לא היתה זקוקה לידים כל כך הרבה. בגיל שנה היתה לי תינוקת שמחה ומרוצה שאוהבת להסתובב לבד, שמשחקת יפה ומעסיקה את עצמה (עוד אכסיומה:ילד צריך לדעת להעסיק את עצמו. אז לא, ילד לא צריך,אבל נכון שזה נחמד כשהוא מעסיק את עצמו?). בעיניי, הצמידות הזו של תחילת החיים והמון המון מגע נתנו לה ביטחון להמשך, איפשרו לה את היכולת להיות לבד. כך שבעצם זה יוצא הפוך על הפוך מהאמונה הרווחת. דוקא ככל שמרימים יותר ילד הוא רוצה יותר לרדת. זה לא גורם לו להיות מפונק ולרצות עוד ועוד ידים,להפך,הוא בא על סיפוקו מבחינת הצורך במגע,ואז הוא כבר רוצה לרדת.

ואני חושבת שכשההורה רגוע בתוכו ונותן מכל הלב את הדבר בלי לכעוס על עצמו שהוא "מחנך גרוע" אז הכל יבוא על מקומו בשלום בסוף,כי אין שם סתירות פנימיות.הכל טוב, זורם.

אז אחרי כל ההקדמה הזאת 

נו, אז איך מרדימים תינוק? 

נראה לי שאת התשובה לזה כבר אשאיר לפוסט הבא כי הנוכחי כבר ככה ארוך מדי ויש לי הרבה מה לומר על שנת תינוקות, וגם שנת ילדים גדולים יותר, וגם על שינה בחדר שינה לילדים. ועוד אכסיומות שונות שלמדתי לחשוב עליהן מחדש,ולבחור בעצמי. לבחור,לבחור, לבחור. מה שמתאים לי. אף אחד לא יודע בשבילי.

קוראת את הכל ומבינה שזה 'סיפור שינה' . כמו שיש סיפור לידה וסיפור הנקה , ושניהם מאוד טעונים ומלאים בתובנות ומסקנות ורגשות, ממש כך גם סיפור שינה. סיפור מתמשך על פני חודשים ושנים ומתפרש על פני כמה ילדים..

וכמו שעשיתי חוויה מתקנת ללידה הראשונה בלידה השניה שלי,אז כנראה עשיתי חוויה מתקנת להרדמה של הראשונים שלי בהרדמה של השלישית שלי. 

טיפים ממוקדים  להרדמת תינוקות אפשר למצוא כאן:  איך מרדימים תינוק - טיפים

פוסטים נוספים:

אינדקס פוסטים בבלוג לפי נושאים